מגילת הסתר, מאחורי הקלעים 

בפורים תמיד יורד גשם. כל מי שהתחפש פעם זוכר איך התחפושת, שבהכנתה השקיע כל כך הרבה זמן, נרטבה קצת, ואיך למרות זאת הוא הגיע לגן או לבית הספר מחייך, גאה במסכה החדשה, בתלבושת ובמגוון האביזרים שנלווים אליה. פורים הוא יום מיוחד, יום שמח. לפעמים אפילו נדמה שממש "מוכרחים להיות שמח". תחפושות, צבעים, אוזני המן, רעשנים, יין וחגיגות נמהלים ביחד לחג הפופולארי ביותר מבין כל החגים, ואין זה מקרה. אבל לחג פורים יש גם משמעות פנימית עמוקה. פורים הקבלי, שהוא שורשו הרוחני של חג הפורים כפי שאנו מכירים אותו, מסמל את המדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר שאליה נזכה כולנו להגיע. בקבלה קוראים למצב הזה גמר תיקון, והוא מתואר כהרגשה של שלמות ואהבה אינסופית שמתפשטת באדם, ולכן פורים גם מזוהה כל כך עם תחושת השמחה.

מחזה תיאטרון, או מדריך למסע רוחני?

כמו במחזה תיאטרון מסוגנן ומנוסח היטב, נפרסת בפנינו יריעה מרתקת בת מספר מערכות. במקרים רבים מתעלה סיפור המגילה לרמות שלא היו מביישות סרט מתח מעולה. קונספירציות, שליטה, תאווה וניסיון לרצח שנכשל, לצד מלכה בעלת השפעה ומלך בעל עוצמה, שכולם רוצים להתקרב אליו. כל אלה מצטרפים לשני גיבורים טיפוסיים: "הרע" ו"הטוב", שנאבקים ביניהם והכול מסתיים ב-happy end בלתי נמנע ובחגיגה גדולה.

האומנם?

חכמת הקבלה מייחסת חשיבות עצומה לחג הפורים ורואה בסיפור המגילה מדריך למסע רוחני שאליו יכול לצאת כל אחד מאיתנו.

פתח דבר: גילוי ההסתר
כדי להבין את המחזה ואת משמעותו, בואו ונכיר תחילה את הנפשות הפועלות ואת השחקנים שמשתתפים בהצגה. כל דמות שמופיעה בסיפור המגילה היא בעלת תפקיד, ועל פי חכמת הקבלה היא מייצגת תכונה או רעיון מסוים. ככלל, החגים שלנו הם מעין תחנות שאנו עוברים בנתיב ההתפתחות הרוחנית שלנו. סיפור פורים מתאר בפנינו את הדרך לתחנה האחרונה והחשובה ביותר במסע הרוחני שלנו. כאשר אנו מגיעים לתחנה זו, מתגלה לנו המציאות הרוחנית שעד אז הייתה נסתרת מאיתנו. המקובלים מכנים את הגילוי הרוחני ואת קבלת האור בשם: "שמחה", שאופיינית כל כך לחג הפורים. זוהי גם משמעות השם מגילת א(ה)סתר: מגילה - מלשון גילוי, אסתר מלשון הסתר, כלומר גילוי ההסתר. קריאה במגילה כאשר אנו מצוידים בכלים הנכונים, הופכת עבורנו את הסיפור מחוויה תיאטרלית למדריך הפעלה מפורט ומדויק. מדריך המתאר כיצד יכול כל אדם לכוון את עצמו להתפתחות רוחנית ולגילוי מטרת חייו. לפתע הופך סיפור המגילה המפורסם, שכל ילד לומד לדקלם בבית הספר, לרלוונטי עבורנו. מדריך זה משרטט עבורנו בעזרת דמויות וסמלים בעלי משמעות פנימית ועמוקה, את התהליך המרתק שאנו עתידים לעבור בחיינו הרוחניים.

מערכה ראשונה: שתי נשים, שני שומרים, קנוניה וגיבור
בתחילת המגילה אנו פוגשים בבמאי של המחזה, המלך. הוא זה שמנווט את הדמויות השונות, מפעיל אותן והן כולן רוצות להיות כמה שיותר קרובות אליו. במחזה שלנו המלך מסמל את הכוח העליון, את הבורא, שתוכניתו היא להתגלות לנו דרך סיפור המחזה. המגילה נפתחת במשתה ממושך בן מאה ושמונים יום. שישה חודשי חגיגה בבית המלך נשמעים כמסיבה שאף אחד לא היה רוצה להפסיד. אולם, כאמור, לדברים יש משמעות עמוקה יותר. בקבלה מסמל המשתה הזה את סיומה של תקופה - מדרגה רוחנית אחת, ואת תחילתה של תקופה- מדרגה רוחנית חדשה. המלך אחשוורוש מזמין למשתה את ושתי אשתו, אבל היא מסרבת להופיע. במחזה שלנו ושתי שייכת לתקופה הקודמת, למדרגה הרוחנית שאותה כבר עברנו. זו הסיבה שכבר בתחילת המחזה היא נעלמת מהתמונה ואינה משתתפת יותר במערכות הבאות. את מקומה של ושתי תופסת אסתר, שמבטאת במחזה את הקשר הרוחני החדש שאליו אנו יכולים להגיע עם המלך, הבורא. קשר רוחני זה הולך ונבנה במהלך המחזה. שתי דמויות נוספות שמתפרצות לפתע אל תוך הבמה הן בגתן ותרש. דמויות אלה מופיעות בהפתעה ואיננו פוגשים בהן שוב עד סוף המחזה. בגתן ותרש הם צמד שומרי המלך, ידידיו הקרובים של המן, שתפקידם במחזה הוא להפריע למלך להתגלות לעם ישראל ולכן הם זוממים לרצוח אותו ולקטוע בכך את התהליך הרוחני. את המזימה מגלה מבעוד מועד ידידנו מרדכי, הוא מתריע עליה ומסכל אותה לרווחת כולם. כך יכול המחזה שלנו להמשיך ולהתפתח. התהליך שבו הבורא מתגלה לאדם יוצא לדרך ומתקדם במרץ לקראת השלב הבא.

מערכה שנייה: ובתפקיד האגו: המן
השבוע, בחדשות בערוץ מרכזי בטלוויזיה, הוצג פרשן איראני שהתלונן על כך שסיפור המגילה וחג הפורים מציגים באור שלילי את העם הפרסי. הוא האשים את היהודים שחוגגים את השמדתם של עשרות אלפי פרסים ובראשם את הוצאתו להורג של המן הרשע. לכאורה יכול הדבר להישמע אכזרי, אולם המחזה הקבלי שלנו מציג את הדברים באור שונה לחלוטין. במחזה שלנו המאבק בין מרדכי לבין המן מסמל את המאבק בין שני כוחות שמניעים את האדם להגיע אל האושר, אל המלך. מרדכי, מסמל את הכוח הרוחני שחבוי בתוכנו, הסיפור על כך שהוא יושב בשער המלך מרמז לנו על משמעותו הפנימית. הכוח הרוחני שנקרא מרדכי מתגלה רק כשכבר אין לו ברירה, כשהוא חש שחייו של המלך נתונים בסכנה, כלומר שמימוש התוכנית הרוחנית עומד בפני כישלון. המן, מסמל את הכוחות האגואיסטיים שבמציאות, כוחות בעלי עוצמה חזקה שקיימים בתוך כל אחד מאיתנו. בדרכו האגואיסטית גם הוא רוצה להתקרב אל המלך, אל האושר. היהודים במחזה מסמלים כל אחד מאיתנו ומרמזים לנו שאנו יכולים להתפתות ולהיסחף אחרי המן, הטבע האגואיסטי שבתוכנו, או לבחור בדרך חדשה ולהצטרף למרדכי, הכוח הרוחני. מאבק "בני האור בבני החושך" אינו פשוט כל כך. המן, האגו שלנו, מתעתע בנו וטוען כי בידו השיטה להתקרב אל האושר. כוונתו של המן להרוג ולהשמיד את כל היהודים עוזרת לנו להבין שהדרך היחידה להתקדמות אל האושר היא דרכו של מרדכי. בכך עוזר לנו המן לבחור בכיוון הנכון. כלומר, הטבע האגואיסטי ניתן לנו כדי שנמצא את הדרך להתעלות מעליו. במחזה שלנו מתואר התהליך בסצינה שבה המן מוביל את מרדכי בלבוש מלכות רכוב על סוסו. בצורה דומה מביא אותנו כיום הטבע האגואיסטי שלנו לחפש אחר דרך חדשה כפתרון לתופעת הריקנות והפירוד שהולכים וגואים.

אחרית דבר: שיאו של המחזה
כל מחזה שכתוב היטב מגיע לשיא. במקרה שלנו השיאים הם רבים והמחזה שלנו מסתיים בצורה מרתקת. לאחר שהתגלה פרצופו האמיתי של המן (האגו), ולאחר שמרדכי (הכוח הרוחני) גבר עליו, העיר שושן יכולה לצהול ולשמוח. המסר פשוט: אדם שבוחר בדרך הקבלה מקבל את כל הטוב שהמלך רוצה להעניק לו וזוכה באושר. סיפור פורים אינו פרי דמיונו של מחזאי מוכשר, אלא סיפור עלינו, על החיים שלנו. משמעותו אקטואלית מתמיד עבורנו, משום שגם כיום אנו ניצבים בין שני הכוחות האלה, בין המן לבין מרדכי. חכמת הקבלה חוזרת ומתגלה כיום לאחר שהוסתרה במכוון משך אלפי שנים. היא מתגלה עקב הצורך של רבים מאיתנו לחיות את החיים אחרת ומאפשרת לנו לעשות את הבחירה שעליה מספרת מגילת אסתר, הבחירה בין הפנימיות לבין החיצוניות. אם נשכיל לבחור בדרכו של מרדכי על פני דרכו של המן נזכה כולנו להגיע למקום שאליו אנו כה משתוקקים. אז תיפתח בפנינו חצי המלכות... את החצי השני ישלים כבר המלך. פורים שמח